עמ"נ 8106-01-09

תקציר

המערערת, בעלת נכס המשמש כסניף בנק, ערערה על החלטת העירייה לחייבה בארנונה בשני אזורים: שטח מקורה מחוץ לנכס המשמש כמדרכה ואזור מקלט. לטענתם, אין לחייב את שטח המדרכה במס שכן מדובר בשטח ציבורי המשמש למעבר ואינו בבעלותה או בשימושה הבלעדי של המערערת, ולחילופין אין לראות בה "בניין". עוד טענו כי המקלט אינו בשימוש ולכן אין לחייבו במס. העירייה המשיבה טענה כי החלטות ועדת הערר צריכות לעמוד, כפי שהעלתה המערערת טענות חדשות בפני בית המשפט, וכי יש לחייב במס את שני האזורים – שטח המדרכה כחלק בלתי נפרד מהנכס לטובת המערערת באופן בלעדי, ואזור המקלט כ"בניין". לאחר בחינת הראיות והטענות, מצא בית המשפט כי שטח המדרכה הוא אמנם מעבר ציבורי אך המערערת היא הנהנית העיקרית ממנו, ועל כן יש לחייבו במס כחלק מהנכס. בית המשפט גם הסכים עם העירייה כי השטח מהווה "בניין" ואישר את החלטת המיסוי. יתר על כן, בית המשפט קבע כי שטח המקלט, אף שאינו מנוצל, נופל תחת הסיווג של "רכוש אחר" ויש לחייבו במס בהתאם. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.