ת"א 59548-12-18

תקציר

לתובע ולנתבעים היה חוזה לשיתוף פעולה, עליו חתמו הנתבעים אך מאוחר יותר הכחישו את חתימתם. בית המשפט מינה מומחה שאישר כי החתימות אכן היו של הנתבעים. הנתבעים גם סתרו את עצמם בכך שהשתמשו בחוזה בתביעה אחרת. הם טענו כי החוזה אינו תקף אך טענתם לא הוכחה. עוד הודו הנתבעים כי ההסכם היה חלוקת הכנסות שווה בשווה. התובעת תבעה את חלקה ברווחים כמפורט בחוזה. בעת הגשת התביעה שולם רק התשלום הראשון, אך הנתבעים הצהירו כי לא ישלמו לתובע עד לביצוע התחשבנות. הדבר נחשב להפרת חוזה צפויה מראש, שאפשרה לתביעה להתקדם. השופט פסק לטובת התובעת והורה לנתבעים לשלם לה מחצית מהתשלום השני, בניכוי סכום קיזוז מוסכם לדמי השכירות, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלום השני. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע מחצית מכל תשלום נוסף מקרסו בתוך שבעה ימים מיום קבלתם. כמו כן פסק השופט לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. פסקי הדין ניתנו ביום 02/02/2021.