ת"צ 50936-04-15

תקציר

מדובר בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד בנק לאומי לישראל בע"מ. המבקשים הם ניצולי שואה או יורשיהם שהפקידו כספים בבנק לפני מלחמת העולם השנייה ומשכו את כספם לאחר המלחמה, בטענה כי על הבנק להחזיר את הפיקדונות בערכים "אמיתיים והוגנים". הבנק העביר כספים אלה לאפוטרופוס הבריטי על רכוש האויב במהלך המלחמה והם הוחזרו מאוחר יותר לניצולים. המבקשים טוענים כי ההשבה לא נעשתה בשווי ממשי ומבקשים ליישם את מסקנות ועדת החקירה הפרלמנטרית וועדת השערוך, שעסקה בנכסים כספיים של נספי השואה. עם זאת, השופט קבע כי עילת התביעה של המבקשים אינה משכנעת, שכן הבנק פעל בהתאם להסכמים ונהג בלקוחותיו בהגינות. יתר על כן, התביעה התיישנה, שכן חלפו למעלה מ-65 שנים מאז קמה עילת התביעה. בנוסף, ספק אם ניתן לקבוע לגבי כל אחד מחברי הקבוצה אם הוטעה על ידי הבנק ומתי נודע לו על הטעיה כלשהי. השופט הגיע למסקנה כי אין אפשרות סבירה שהתביעה תצליח ודחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. עם זאת, בשל חשיבותו הציבורית של הנושא, הורה השופט לבנק לפצות את המבקשים בגין הוצאותיהם.