ת"א 1256/01

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לצרף את המל"ל כנאשם בתיק. המבטחים טענו כי יש לסווג את התאונה כתאונת עבודה, אך בית הדין קבע כי אין לו סמכות לדון בסוגיה זו, שצריכה להידון בבית הדין האזורי לעבודה. סעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה מעניק לבית הדין האזורי לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בעניינים הנוגעים לתאונות עבודה ולפיצוייהן. בעוד שהמבטחים יכלו להעלות טענה זו מבלי לעתור לצרף את המל"ל, הדבר לא היה מחייב את המל"ל להחלטה. הואיל והמל"ל עומד במרכז השאלה האם יש לראות את התאונה כקשורה לעבודה, והכללתם כנתבע תהיה בדרך כלל לבקשת התובע, בית הדין דוחה את הבקשה. יתר על כן, פעולה זו תעקוף את הכלל לפיו נפגע שפעל בתום לב בקבלת הטבות מהמל"ל אינו יכול להיות כפוף לניכוי רעיוני של פיצויים. המבטחים, המנסים לטעון כי התאונה קשורה לעבודה, אינם יכולים ליהנות מכלל זה ללא נוכחות המל"ל, שכן אחרת היו נשללת מהם זכותם לתבוע שיפוי מהמל"ל. לבסוף, המחוקק לא העניק מעמד לחברות הביטוח במקרים של תאונות עבודה, ודיני הנזיקין ודיני העבודה נותרו נפרדים. לפיכך, לא ניתן לצרף את המל"ל כנתבע, והמבטחים לא יוכלו להוכיח שהתאונה הייתה קשורה לעבודה, אם כי תביעת התובע לתאונת עבודה נותרה בעינה. המבטחים חויבו לשלם לתובע שכר טרחה בסך 2,000 ₪.