ת"צ 61007-12-17

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות. המבקש ביקש לייצג קבוצה של אנשים שקיבלו מסרונים מהמשיב המודיע על מעבר עסקי המשיב לכתובת חדשה בתל אביב. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה האם המסרונים מהווים "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א לחוק התקשורת, האוסר על משלוח דברי פרסומת ללא הסכמת הנמען. המבקשת טענה כי ההודעות נשלחו למטרה שיווקית סמויה, בעוד שהמשיבה טענה כי מדובר בהודעות אינפורמטיביות בלבד ללקוחותיה. בית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח אפשרות סבירה שהשאלות העובדתיות או המשפטיות המשותפות יוכרעו לטובת הקבוצה. נמצא כי ההודעות היו הודעות שירות ולא פרסומות, שכן הן לא הכילו רמזים מסחריים או הזמנות להוציא כספים, אלא רק העבירו מידע על הכתובת החדשה. בית המשפט הדגיש כי כוונת המחוקק מאחורי חוק התקשורת הייתה לאסור מסרים שיווקיים המעודדים הוצאות, והודעה על שינוי כתובת, נטולת תוכן שיווקי, אינה נופלת בגדר איסור זה. זאת ועוד, בית המשפט לא שוכנע מטענת המבקשת כי ההודעות נשלחו ללקוחות לא פעילים, והגיע למסקנה כי למשיבה הייתה סיבה מוצדקת לשלוח את המידע לכלל קהל לקוחותיה. לאור סיכויי ההצלחה הקלושים של המבקש, סירב בית המשפט לאשר את התביעה הייצוגית. עם זאת, נדרשה המשיבה לשקול הבחנה בין לקוחות פעילים ללא פעילים בעת משלוח הודעות בעתיד. לבסוף חויב המבקש לשאת בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪ כולל מע"מ.