בש"א 1477/08

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת המשיב כנגד המבקשים סעד הצהרתי כי הוא הבעלים החוקי של נכס בקריית בנימין, ישראל, מחמת התיישנות. המשיב טען כי המבקשים השתלטו שלא כדין על רכושו וזייפו את חתימתו על הסכם מכר. עם זאת, השופט פוסק לטובת המבקשים, וקובע כי תביעת המשיב התיישנה שכן היא לא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות של 25 שנה לתביעות מקרקעין. השופט מקבל את טענת המבקשים, כי עילת תביעתו של המשיב מתוארכת לשנת 1971, עת גילה את התפיסה הנטענת של הנכס, וכי תביעתו לקיומה של זכות בלתי רשומה במקרקעין מוסדרים אינה פטורה מתקופת ההתיישנות. זאת ועוד, השופט דוחה את טענת המשיב כי זכותו היושרת עדיפה על זכותם הרשומה של המבקשים, ומציין כי ייתכן שפסק הדין עליו הוא מסתמך אינו ישים במקרה הנוכחי. משכך, נדרש המשיב לשלם למבקשים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, בעוד שבקשת המינהל ושיכון העובדים לסילוק התביעה נגדם אינה זוכה להתייחסות מפורשת. השופט מציע למשיב לשקול מחדש את המשך ההליכים נגדם ולמסור את עמדתו עד למועד שנקבע.