ב"ל 34863-07-19

תקציר

התובע, פועל בניין פצוע, תבע את הנתבע קרנליאן בטענה שהם מעסיקיו. קרנליאן הכחיש זאת ואמר כי שכרו קבלן חיצוני, ולכן גורם נוסף הוא המעסיק. בית הדין בחן מדדים שונים לקביעת זהות המעביד, לרבות הסכמים חוזיים, אישורי עבודה ועדויות של התובע, אחיו, הבעלים של קרנליאן, הקבלן החיצוני ומנהל עבודה. מהראיות עולה כי קרנליאן שכרה את שירותיו של הקבלן החיצוני לביצוע עבודות הטיוח וכי הקבלן היה אחראי על העסקת העובדים, לרבות התובעת. בית המשפט מצא את עדותו של התובע אמינה, וקבע כי הקשר היחיד שלו בענייני עבודה היה עם מנהל העבודה, יוסף. עדותו של יוסף לא הייתה אמינה, שכן היא לא הייתה עקבית ומלאה בטיעוני שווא. חשוב לציין כי התובע לא הכיר את קרנליאן או מי מטעמם. בית הדין הגיע למסקנה כי קבלן המשנה היה מעסיקה של התובעת ולא קרנליאן. לפיכך, נדחתה התביעה נגד קרנליאן כמעסיק, ואילו התביעה נגד קבלן המשנה התקבלה. בנוסף, לאור תוצאות התביעה, חויבה קרנליאן לשלם לתובע ולצד ג' שכר טרחה בסך 17,000 ₪ בתוך 30 יום.