ת"א 42367-10-12

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בעקבות פטירת המנוח, שאירעה ארבעה חודשים לאחר תאונת דרכים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין המוות. בית המשפט מינה שלושה מומחים בתחומי הקרדיולוגיה, הנוירולוגיה וההמטולוגיה. כל שלושת המומחים הגיעו למסקנה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין המוות. עם זאת, בית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין המוות, בהתבסס על מכלול הנסיבות, למרות מסקנת המומחים. בית המשפט הדגיש כי ההכרעה בסוגיה רפואית נתונה בסופו של דבר בידי בית המשפט. המומחים הסכימו כי ייתכן שחוסר איזון ברמת ה-INR, המודדת את צמיגות הדם, גרם לשבץ השני שהוביל למותו של המנוח. המחלוקת נגעה לסיבה לחוסר האיזון ברמת ה-INR לפני השבץ השני. התובעים טענו כי חוסר האיזון נבע מהפסקת השימוש בקומדין - מדלל דם - בעקבות התאונה, ואילו הנתבעים טענו כי הוא אינו קשור לתאונה, וכי המנוח התקשה לייצב את רמת הקומדין עוד לפני התאונה. בית המשפט בחן את הנתונים על רמת הקומדין של המנוח לפני ואחרי התאונה וקבע כי הפסקת השימוש בקומדין בעקבות התאונה היוותה גורם לחוסר האיזון של רמת ה-INR. עוד קבע בית המשפט כי על הנתבע היה לצפות כי נפגע התאונה, שעבר ניתוח להחלפת מסתם לב, יזדקק לטיפול קומדין, וכי במהלך טיפול זה עלולה להתרחש רשלנות רפואית. לפיכך, לטענת בית המשפט, נזקי הרשלנות הרפואית לא היו נזקים רחוקים, שיש בהם כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המוות. למרות שהמומחים לא התחייבו לאחוז מסוים באשר לקשר בין התאונה למוות, קבע בית המשפט כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה המינימלי הנדרש בהליכים אזרחיים - כי קיימת הסתברות של למעלה מ-50% לקשר סיבתי בין התאונה לבין המוות. לפיכך קבע בית המשפט כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין מותו של המנוח, ועל הנתבעת להודיע אם בכוונתה לערער על ההחלטה בתוך 30 יום. אם הצדדים לא הגיעו להסכמה בעקבות ההחלטה, בית המשפט יקבע לוח זמנים להמשך ההליכים.