ת"א 3882-04-09

תקציר

התובע, תושב דבוריה, יליד 1964, נפגע בתאונת דרכים בשנת 2006 ותבע את קרנית לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התאונה הייתה קשה, וגרמה לפציעות מרובות ול-14 ימי אשפוז. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה והעריך את נכותו של התובע בשיעור של 66.54%, המזכה אותו בקצבאות. עברו התעסוקתי של התובע היה בלתי סדיר, והכנסותיו היו נמוכות. בית המשפט העריך את הפסד השתכרותו בעבר ובעתיד ב-900,000 ₪, ואת הצורך שלו בעזרה מאחרים, הוצאות רפואיות ונזקים לא ממוניים ב-452,000 ₪. עם זאת, סך הפיצויים ששילם המכון לתובע, בסך 1,847,318 ₪, קיזז את מרבית תביעתו של התובע והותיר לו יתרה בסך 1,352,000 ₪. מאחר שהתובע לא הודיע במועד למוסד על תביעתו, הוא היה זכאי ל-25% בלבד מהפיצוי, קרי 338,000 ₪, שעל קרנית לשלם באופן מיידי, לצד 50,000 ₪ הוצאות משפט. ההחלטה דנה גם באמינותו הירודה של התובע, בעברו הפלילי ובכושר השתכרותו הנמוך. יש לציין כי בית המשפט נהג בסלחנות בפרשנות הדרישה הפורמלית להודעה למכון בשל פציעתו הקשה של התובע.