ע"א 2642/19

תקציר

פסק הדין בוחן תיק ערעור בו היו מעורבים המועצה, הממונה, החברה העירונית וחברה זוכה בנושאים הקשורים למצג שווא רשלני וחובות גילוי בהליך מכרזי. בית המשפט קיבל חלקית את ערעורי המועצה, הממונה והחברה העירונית, מה שהוביל לשינויים בממצאי בית המשפט המחוזי בנושא חלוקת הנזיקין והאחריות. באופן ספציפי, בית המשפט התאים את מידת האשמה התורמת המיוחסת לחברה הזוכה, קבע אותה על 40%, והפחית את אחריות המועצה ל-15%, דבר המשקף את מעורבותה המוגבלת למרות תפקידה העקיף ונגישותה למשאבים. בית המשפט הדגיש חובת גילוי גבוהה יותר במכרזים ציבוריים בהשוואה לחוזים פרטיים, במיוחד לגבי מידע קריטי המשפיע על מציעים. נמצא כי הן הממונה והן החברה העירונית הפרו את חובות הגילוי בכך שלא יידעו כראוי את המציעים על פרטי תשתית חיוניים, בעוד שהחברה הזוכה ספגה ביקורת על כך שלא ביצעה בדיקה מספקת לפני המכרז. בנוסף, בית המשפט בחן מחדש את התביעות לפיצויים, הפחית את הסכום על בסיס אשם תורם והתאמת דמי השימוש שהוטלו על ידי המועצה. למרות ההפרות והמחדלים שזוהו, פסק בית המשפט שלא לנתק את הקשר הסיבתי בין התנהגותם הפסולה של משתתפי המכרז לבין נזקי החברה הזוכה. בסופו של דבר, הערעורים צלחו חלקית, תוך התאמת הפיצויים ושמירה על מרבית הממצאים המקוריים של בית המשפט המחוזי, בעוד הערעור הנגדי של החברה הזוכה נדחה.