ת"צ 39947-11-11

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לדחיית תביעה ייצוגית על הסף בשל היעדר עילה או יריבות. התביעה הוגשה על ידי נכה שביקש לוותר על דמי החניה שגבה המשיב, מפעיל חניון מחוץ לכותלי בית המשפט. התובעת טענה כי החניון מהווה "מקום ציבורי" כהגדרתו בחוק חניה לנכים ועל כן חלה על המשיבה חובה לספק חניה חינם לאנשים עם מוגבלות. עם זאת, בית המשפט פירש את החוק באופן שונה, והגיע למסקנה כי חובת מתן חניה חינם חלה על המפעיל או המחזיק במקום הציבורי אותו משרת החניון. במקרה זה, המקום הציבורי הוא בית המשפט ולא החניון עצמו. לדברי השופט, כוונת המחוקק מאחורי חוק חניה לנכים הייתה להבטיח נגישות למקומות ציבוריים לאנשים עם מוגבלות ולא להעניק פטור גורף מאגרת חניה בכל החניונים. מאחר שבית המשפט, כמקום הציבורי הרלוונטי, כבר יישם שיטה לפטור נכים מאגרת חניה, פסק השופט לטובת המשיב ודחה את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית. ההחלטה הושפעה גם מחוסר תום הלב לכאורה של התובעים, שכן הם נמנעו במכוון מלתבוע את בית המשפט כדי לעקוף הוראה חוקית לטובת הרשות. עם זאת, השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות למשיב, תוך הכרה בכך שהתביעה הייצוגית הובילה לשינוי חיובי בפעילות בית המשפט בכל הנוגע לדמי החניה.