ע"א 552/73

תקציר

במקרה של פרסום תכנים מכפישים במוסף השבועי "דרבן" של העיתון "ידיעות אחרונות", התייחס בית המשפט העליון לסוגיית האחריות ללשון הרע. המקרה נבע מכתבה שפורסמה באפריל 1969, בה הואשם המשיב בהתנהגות בלתי הולמת הקשורה לכנס סטודנטים. הכתבה נמצאה כלא נכונה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר חייב את המערערים באחריות ופסק למשיב פיצויים בסך 15,000 ל"י. המערערים, שכללו את עורכי העיתונים ואת המו"ל, ערערו על אחריותם וטענו כי "דרבן" היא ישות עצמאית. עם זאת, הראיות הראו כי ל"ידיעות אחרונות" הייתה שליטה עריכתית משמעותית ואחריות כספית על "דרבן", תוך שלילת הטענות בדבר הפצה גרידא. הגנת האמת בפרסום נדחתה, והותירה רק את הגנת תום הלב, שנשללה אף היא שכן הפרסום נחשב זדוני בכוונה לפגוע בשמו הטוב של המשיב. בית המשפט העליון הדגיש כי לעיתונים אין פריבילגיה מיוחדת לפרסם מידע כוזב, והדגיש כי כוחה ויכולתה של העיתונות מחייבים אותה לנהוג באיפוק מוגבר. למרות שהמערערים טענו כי נזקים מופרזים עלולים לדכא את חופש העיתונות, בית המשפט טען כי אמת ואחריות הם תנאים מוקדמים לחופש כזה. בית המשפט אישר את הפיצויים שנפסקו, והדגיש כי פיצוי הוגן חיוני להרתעה מפני לשון הרע תוך הגנה על שמו הטוב של הפרט. בנוסף, נמתחה ביקורת על התחשבות בהשפעה על חופש העיתונות בעת קביעת הפיצויים, וטענה כי פעולות מכפישות צריכות להוביל לעונשים ללא קשר להשפעת המדיום, תוך הבטחת אחריותיות וטוהר השיח הציבורי. הערעור והערעור שכנגד נדחו, ובכך חיזקו את העיקרון לפיו חופש העיתונות אינו חל על הפצת הצהרות כוזבות ללא תוצאות.