דנ"פ 7229/16

תקציר

בית המשפט בחן את הבקשה לדיון חוזר בפסק דין והחליט לדחות אותה. הבקשה נעדרה את החריגות המשפטית הנדרשת לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, שכן היא לא סתרה פסיקה קיימת ולא הציגה חידוש משמעותי. טענת המבקש כי פסק הדין פגע בעקרון היסוד של "ספק סביר" במשפט הפלילי נמצאה בלתי מבוססת, שכן בית המשפט קבע כי אשמתו של המבקש, כמבצע משותף, הוכחה מעבר לספק סביר. הספק הסביר נגע לשאלה האם המבקש ביצע את הדקירות באופן אישי, אך לא השפיע על אחריותו כשותף לביצוע. החלטת בית המשפט להקל בעונש התייחסה לספק סביר והשוותה ממצאים עובדתיים לנסיבותיו של נאשם אחר. טענות לאי שוויון בין הנתבעים נבחנו ונחשבו לערעור ולא הצדיקו דיון נוסף. למרות שהיה חידוש בתיק, כגון הרשעה וזיכוי בו זמנית, הוא לא הצדיק דיון נוסף. בית המשפט דחה את טענת המבקש כי הוא נושא בנטל טעויות התביעה, והדגיש את אחריותו לעבירות חמורות. החלטת התביעה שלא לערער על זיכויו של נאשם אחר זכתה לביקורת אך לא רלוונטית לגזר הדין. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי לא קיים בסיס משפטי לדיון נוסף, ואישר כי עונשו של המבקש משקף את חומרת פשעיו, שאושרה מעבר לכל ספק סביר, מה שהביא לדחיית הבקשה ביום 3.1.2017.