תאד"מ 35263-09-24

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד בתחולתם של חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, וחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, על תניית בוררות במסגרת הסכם מכר מקרקעין. * **עיכוב הליכים חובה:** סעיף 5(א) לחוק הבוררות קובע כי על בית משפט לעכב הליכים אם צד להסכם בוררות תקף מבקש זאת, בתנאי שאותו צד מוכן להמשיך בבוררות. בית המשפט רשאי לסטות מכך רק אם קיימת "סיבה מיוחדת" שלא לעכב את ההליכים, לפי סעיף 5(ג). * **חוק החוזים האחידים וסעיפים מפלים:** בית המשפט קבע כי הסכם המכר הוא "חוזה אחיד" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים. הגדרה זו חלה על חוזים שבהם התנאים נקבעים מראש על ידי צד אחד לשימוש בעסקאות מרובות. בית המשפט קבע כי תניית הבוררות, המחייבת דיון בסכסוכים בדין תורה בפני בית משפט בירושלים, היא סעיף מפלה לפי סעיף 3 לחוק החוזים האחידים. מסקנה זו נתמכה על ידי חזקת ההפליה בסעיף 4(8) לאותו חוק, המתייחס באופן ספציפי לסעיפים השוללים או מגבילים את זכותו של לקוח לפנות לערכאות או להתנות בוררות בכל סכסוך. * **משפט קוגנטי ובוררות:** חידוש משפטי מרכזי במקרה זה הוא גישתו הניואנסית של בית המשפט ל"משפט קוגנטי" (הוראות הכרח) ביחס לבוררות. בעוד שהתובע טען כי סעיף 5א לחוק המכר (דירות), שעניינו פיצוי בגין איחור במסירה, הוא קוגנטי ולכן לא ניתן להעמידו לבוררות (במיוחד על פי דין תורה), בית המשפט לא קיבל איסור מוחלט. במקום זאת, הוא קבע כי ניתן לדון בתביעות הקשורות לזכויות קוגנטיות, בתנאי שהבורר מקפיד על הוראות החוק הקוגנטיות המהותיות. בית המשפט דחה את טענתו הרחבה של התובע כי כל טענה הנוגעת לזכויות קוגנטיות אינה ראויה לבוררות, תוך שהוא מצטט את הפסיקה (ע"א 6353/17 פוני נ' אופק עד פיננסים (2014) בע"מ) המדגישה כי על בתי המשפט לקיים ככלל הסכמי בוררות. * **שינוי סעיפים מפלים:** במקום לבטל את תניית הבוררות כולה בשל אופייה המפלה כהוראת חוזה סטנדרטית, בחר בית המשפט בשינוי. סעיף 5 לחוק החוזים האחידים מאפשר ביטול או שינוי של סעיפים מפלים. במקרה זה, בית המשפט שינה את הסעיף כך שבית הדין לבוררות יהיה מחויב להוראות הקוגנטיות של חוק המכר (דירות) כפי שהיו קיימות בעת כריתת ההסכם. גישה זו מבקשת לקיים את הסכמת הצדדים לבוררות תוך שמירה על ההגנות המחייבות שמעניק החוק. * **חוסר רלוונטיות של משא ומתן פרטני:** בית המשפט דחה את טענות התובע בדבר חוסר מעורבותו במשא ומתן על חוזה ותקשורת עם עורך דינו. מאחר שהתובע היה מיוצג על ידי עורך דין במהלך המשא ומתן, נושאים אלה נחשבו לעניינים פרטיים בין התובע לעורך דינו ואינם רלוונטיים להתחייבותו של הנתבע לקיים את תנאי החוזה.