ע"פ 24/73

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המערער הורשע בניסיון להדיח עד בגין עדות שקר ונידון לשלוש וחצי שנות מאסר. ההרשעה נובעת מאירוע בו ניסה המערער להשפיע על עדותו של עד, שאול שמש, אשר נדקר על ידי צד שלישי, אריה דדשוב. שמש היה אמור להעיד נגד דדשוב, אך המערער, יחד עם אדם נוסף, ניסו לשכנע את שמש לחזור בו מהודעתו במשטרה. הניסיון סוכל, והמערער נעצר והואשם במספר עבירות. עיקר הטענות שהציג הסנגור נסובו סביב קבילותה של הקלטה כראיה, אשר תיעדה את השיחה בין המערער לבין שמש. הסנגור טען כי התביעה לא הניחה את התשתית הנדרשת לקבלתה, קרי ערבויות לאותנטיות, יושרה ומהימנות. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי ניתן לתקן את מחדלה של התביעה על ידי מתן אפשרות להצגת עדויות נוספות, כפי שנעשה במקרה זה. בית המשפט דחה גם את טענות ההגנה בדבר שלמות ההקלטה, זיהוי הקולות ורעיון הפיתוי, ומצא אותם חסרי שחר. נפסק כי מתקיימים יסודות מהותיים של ניסיון להדיח עד, והעובדה שהעד סירב להיות מושפע אינה שוללת את האפשרות לביצוע העבירה. בסופו של דבר, אישר בית המשפט העליון את ההרשעה ואת גזר הדין, תוך שהוא מדגיש את מעמדו של המערער כעבריין מן המניין ואת חומרת העבירה, המהווה איום על מערכת המשפט. הערעור נדחה, וגזר הדין המקורי נותר בעינו. השופט ברנזון, השופט כהן והשופט מני פסקו פה אחד.