עמ"ש 10015-06-18

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על קביעה של ערכאה נמוכה יותר, לפיה בנסיבות המקרה לא ניתן לכפות על האב המשיב קשר עם בתו הקטינה. האם המערערת טענה כי טובת הילד מחייבת את בית המשפט להורות על הסדרי ראייה, אך השופטים לא השתכנעו. הם קבעו כי בהתחשב בנסיבות המיוחדות של התא המשפחתי – התנתקותו המוקדמת של האב מהקשר, החלטתו להתמקד בנישואיו ובמשפחתו והיעדר קשר משמעותי בין האב לילד מאז לידתו – כפיית הנושא עלולה לגרום יותר נזק מתועלת. השופטים הכירו בחשיבותן של החובות ההוריות וביתרונות הפוטנציאליים של הקשר עם האב, אך בסופו של דבר הגיעו למסקנה כי יש לשים לב לדו"ח רשויות הרווחה, שהדגיש את עמדתו הבלתי מעורערת של האב ואת ההשפעות המזיקות האפשריות של כפייה. פסק הדין מחזק את התפיסה כי יש להכריע בכל מקרה לגופו, כאשר בית המשפט נוקט משנה זהירות בטרם כופה את רצונו על הדינמיקה המשפחתית. בעוד האם ביקשה לכפות הסדרי ראייה למען טובת הילד, השופטים מצאו כי סירובו הקטגורי של האב וההשלכות האפשריות גוברות על היתרונות של מגע כפוי.