ע"א 5717/95

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט לשורה של ערעורים ובקשות של יורשים החולקים על החלטת בית המשפט המחוזי, שאישר את מינויו של עו"ד פוקס כנאמן בעיזבון. היורשים ביקשו לפטר את הנאמן וטענו כי יש להם זכות לנכסי נאמנות בירושה מבלי שהתקיימו תנאים מסוימים. בית המשפט התמקד בעיקר בקביעה האם מינוי הנאמן, מכוח החלטת בית המשפט ולא חוזה או הקדש, עומד ביסוד הסמכות לסיים תפקיד כזה. נפסק כי ללא קשר לאופן שבו הוקמה הנאמנות מלכתחילה – בצו בית משפט או בחוזה – בית המשפט שומר לעצמו את הסמכות לפטר את הנאמן או לבטלו. היורשים לא הוכיחו כל פגם ביצירת הנאמנות או בהמשכה או בהתנהלות הנאמן. בית המשפט חזר והדגיש כי על פי תנאי הנאמנות, ההוראות המחייבות את הנכסים להישאר ולהתנהל בישראל עד למילוי דרישות מסוימות תקפות וניתנות לאכיפה. טענות היורשים לעקוף הוראות אלה על ידי ויתור על החלקים שירשו נדחו בניסיון לקעקע את כוונת הצוואה. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענות לפיהן תנאי המחייב יורשים להתגורר בישראל לתבוע את ירושה נוגד את תקנת הציבור. בית המשפט דחה גם ערעורים פרוצדורליים נוספים, לרבות בקשות הנוגעות להמרת נכסי נאמנות וקביעת שכרו של מנהל העיזבון, בעיקר בשל היעדר עילה מהותית ושיהוי מוגזם. בסופו של דבר, הנאמנות, כפי שנגזרת מהצוואה, נותרה על כנה, ופוקס ימשיך לכהן כנאמן.