עת"מ 44811-06-20

תקציר

העותר ביקש מבית המשפט לבחון מחדש את החלטת המשיב שלא להעניק לו רישיון לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים. המשיב, הממונה על נותני השירותים הפיננסיים, דחה את בקשת העותר בהתבסס על המלצות שליליות של משטרת ישראל, שהתבססו על מידע מודיעיני חסוי הקושר את העותר לעבירות הלבנת הון. בית המשפט קבע כי יתערב במשורה בהחלטות מקצועיות של רשויות מנהליות, וההתערבות מוגבלת למקרים של פגמים מהותיים בהחלטה. בית המשפט מצא כי למשיבה שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן רישיון, ואין זה ראוי שבית המשפט יתערב במקרה זה. בית המשפט דחה את טענות העותרת בדבר היעדר סמכות לפרסם חוזר רלוונטי ותקינות ההליך, שכן מצא כי המשיבה פעלה במסגרת סמכותה ובהתאם למשפט המנהלי. בית המשפט בחן בקפידה מידע משטרתי חסוי במעמד צד אחד ומצא כי אכן קיים מידע משטרתי מכביד בדבר מעורבותו של העותר בהלבנת הון, שיש בו כדי להטיל ספק ביושרתו. עוד קבע בית המשפט כי זכותו של העותר לשימוע לא נפגעה, שכן ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו בכתב, ואין צורך בדיון בעל פה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי ההחלטה מנומקת כראוי, מבוססת על יסודות מוצקים, ואינה חורגת ממתחם הסבירות. לבסוף, באשר למעמדו של העותר בישראל, קיבל בית המשפט את טענתו כי מעמדו כתושב ארעי אינו מונע ממנו לקבל רישיון. לפיכך, העתירה נדחתה.