ת"מ 8495-03-13

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב מכרז לפרויקט טיפול בפסולת שפרסמה עיריית פתח תקווה, שלטענת חן המקום נמנעה מהם זכייה שלא בצדק. השאלה המרכזית הייתה האם התנהלות העירייה גרמה לחן המקום להפסיד במכרז מעבר לכל ספק סביר. בית המשפט מצא כי חן המקום לא הצליחה להוכיח זאת. ראשית, בית המשפט ציין כי גם אם חן המקום תקבל את הנקודות שלדעתם מגיעות לה בגין הגדלת שיעור ההפרדה והסיווג, המכרז שלה ישתפר רק במעט ויישאר מתחת למכרז הזוכה. הפרש הנקודות הקטן גרם לכך שהעירייה יכלה לבחור באופן סביר במכרז הזוכה על פני זה של חן המקום, שכן החוק מאפשר זאת. עוד מצא בית המשפט כי הניקוד הגבוה שניתן לחן המקום בגין רכיבים אחרים בהצעתם, כגון איכות התוכנית וניסיונו של המציע, התבסס על ההנחה כי ביכולתם להגדיל את שיעור ההפרדה. מאחר שהנחה זו הוטלה בספק, גם ציוניהם של רכיבים אלה היו מוטלים בספק. בנוסף, בית המשפט הטיל ספק בכך שחן המקום הייתה זוכה במכרז גם אם הייתה מושגת מקסימום של 25% מיחזור, כפי שנטען על ידם. במקום זאת, הראיות הצביעו על כך שההערכה של העירייה את המכרזים הייתה מורכבת ומורכבת יותר. מטעמים אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי חן המקום לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין פעולות העירייה לבין הפסדה במכרז. עם זאת, בית המשפט מצא כי היה על העירייה לנסח את מסמכי המכרז בזהירות רבה יותר ולפצות את חן המקום בגין ההוצאות שנגרמו להשתתפות במכרז. הסכומים המדוברים פורטו בסעיפים 66.1-66.3 לתביעה. ההחלטה התקבלה מבלי להורות על הוצאות, ולשני הצדדים שמרה על זכות הערעור.