פ"א 5872-09-11

תקציר

המערערים הורשעו בביצוע עבודות ובשימוש במקרקעין ללא היתר, וכל אחד מהם נידון לקנס ולהתחייבות להימנע מביצוע עבירות נוספות. בערעור על פסק דין זה נטען כי יש לפסול את הודאות המערערים מאחר שהושגו שלא כדין, כי אין ראיות לשימוש שעשו במקרקעין ללא היתר, וכי יש למחוק את כתב האישום בשל אכיפה בררנית. הטענה הראשונה נדחתה בשל זכות ההיוועצות של המערערים והיעדר האזהרה לא הועלה במשפט המקורי, וההודאות נגבו ממילא כדין. גם אם נפסלו ההודאות, היו ראיות מספיקות אחרות להוכחת אשמת המערערים בבנייה ללא היתר. גם הטענה השנייה נכשלה, שכן היו די ראיות להראות כי המערערים עשו שימוש במקרקעין ללא היתר, במיוחד לאור העובדה שלא העידו כדי להציג גרסה אחרת לאירועים. לבסוף, נדחתה הטענה השלישית מאחר שהליך האכיפה נמצא סביר, ולמערערים ניתנה האפשרות לנקוט במדיניות הרגילה של מתן אפשרות לתושבים להכשיר חריגות בנייה, דבר שבחרו שלא לעשות. הקנס שהוטל על המערערים היה מידתי ביחס לעבירתם וגם ערעור על גזר הדין נדחה. ככלל, הערעור לא הציג כל סיבה מוצדקת להפוך את פסק הדין המקורי ולכן נדחה.