ת"א 33301-02-12

תקציר

התובעת, שיוצגה על ידי עורך הדין הנתבע בעסקת רכישת מקרקעין, טענה כי הנתבעת לא ביצעה בדיקות נאותות, בחנה את פרטי העסקה והזהירה אותה מפני הסיכונים הכרוכים בכך. התובעת טענה כי כתוצאה מרשלנות הנתבעת, היה עליה לבצע תשלומים משמעותיים נוספים לצורך השלמת העסקה והעברת הזכויות בנכס על שמה, לרבות מס רווחי הון, דמי הסכמה ותשלומי משכנתא. הנתבעת טענה כי התובעת ובעלה הם לקוחות בעלי ידע שלא היה צורך להזהירם, וכי התמורה ששולמה משקפת את שווי העסקה. בית המשפט מצא כי הנתבע לא ביצע את הבדיקות הנדרשות והזהיר את התובע מפני הסיכונים, דבר המהווה הפרת חובת הזהירות שלו. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעת בדבר מומחיותה של התובעת והתמורה ששולמה, וקבע כי נכונותה של התובעת לבטל את העסקה מעידה על תום ליבה וכי התמורה אינה משקפת את שוויו האמיתי של הנכס. אשר לקשר הסיבתי, קבע בית המשפט כי לו הייתה הנתבעת עורכת את הבדיקות המתאימות ומזהירה את התובעת, היא לא הייתה מתקשרת בעסקה. נזקיה של התובעת כללו את התשלומים העודפים שהיה עליה לשלם כדי להשלים את העסקה. לפיכך חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,952,965 ₪ בתוספת הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. סכום זה כלל מס רווחי הון, דמי הסכמה, קנסות וריבית בגין איחור בדיווח לרשויות המס. בנוסף, נדחתה הודעת הצד השלישי נגד עו"ד אורי נווה, בא כוחם של המוכרים, שכן בית המשפט לא מצא חובת זהירות כלפי התובעת, שיוצגה על ידי הנתבעת. המוכרים לא התגוננו מפני הודעת הצד השלישי וחויבו לשלם לנתבעים את הסכום שהיה עליהם לשלם לתובע.