רע"פ 3228/12

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור בפעם השלישית, שכן הנימוקים שהוצגו לא עמדו בקריטריונים שנקבעו בכללים הרלוונטיים. המבקש ערער על חומרת עונשו, אך טענות אלה אינן תקפות לערעור שלישי, כפי שהודגש במקרים קודמים כמו ע"א 7201/97 שירי נ' מדינת ישראל. הפער בגזר הדין בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי נקבע סביר. בית משפט השלום הכיר בהקלתו עם תקופת מאסר מופחתת, שקוזזה בקנס של 2,000 שקל. החלטת ערכאת הערעור להטיל עונש חמור יותר תיקנה חריגה משיקול הדעת השיפוטי של בית משפט השלום, שלא שקל עד תום את חומרת העבירות ואת היקפן ואת מדיניות הענישה הרווחת. גם טענת המבקש לשיקום נדחתה; הייתה לו היסטוריה של עבירות וטיפולים קודמים, ובכל זאת המשיך להעליב. בית המשפט ציין גם את המחיר הנפשי והכלכלי שנגרם לקורבנות הפריצות לבתים. יחסיו של המבקש עם המתלונן לא הפחיתו מחומרת פשעו. הענישה נצמדה למקובל במקרים דומים ולא מיצתה את מלוא האפשרויות המשפטיות. משכך, נדחתה בקשת הערעור ועיכוב ביצוע גזר הדין, דבר המחזק את קביעתו של בית המשפט המחוזי כראויה ומידתית ביחס לעבירות.