רע"פ 6382/11

תקציר

מדובר בשני בני אדם, האחד מואשם באיומים ובניסיון לתקוף את אשתו בעודה במצב פסיכוטי בשל השפעת סמים, והשני מואשם בגרימת נזק לרכוש והחזקת סכין בעודו סובל מדליריום טרמנס. שני האנשים טענו כי מעשיהם הושפעו מגמילה מסמים או אלכוהול, וערערו על השאלה אם יש להרשיע אותם בשל אחריות פלילית מוגבלת. בתי המשפט בחנו את תחולתן של הגנות אי שפיות הדעת והשכרות (לפי סעיפים 34ח ו-34ט לחוק העונשין) על מקרים אלה. במקרה של קדריה, נקבע כי מצבו הפסיכוטי נבע משימוש בסמים מרצון, ולא ממחלת נפש בסיסית, מה שהוביל לדחיית הגנת אי השפיות. הרשעתו התבססה על כניסה מרצון למצב של שכרות, וביטלה את הגנת הגמילה שלו. באופן דומה, במקרה של צבישב, בית המשפט קבע כי דליריום טרמנס אינו נחשב למחלת נפש תחת הגנת אי השפיות. התנהגותו הפסיכוטית הייתה קשורה לשימוש קודם באלכוהול, וכך חלה הגנת השכרות. בתי המשפט אישרו כי כניסה מרצון למצבי שכרות, בין אם באמצעות שימוש בסמים או גמילה, ייחסה אחריות למרות טענותיהם על אפיזודות פסיכוטיות נרחבות. עוד הובהר בפסק הדין כי הגנות השכרות אינן חלות על עבירות הדורשות כוונה ספציפית, ובכך מחזקות את הסטנדרט של הטלת אחריות על אנשים בגין פעולות שננקטו במדינות שננקטו מרצון. פסק הדין מדגים את המתח שבין ביטחון הציבור לבין אי כשירות אישית עקב שימוש בסמים, תוך שימת דגש על אחריות משפטית במקרים בהם שכרות נגרמת מעצמה.