ב"ש 4357/03

תקציר

החלטת בית המשפט לעצור את המשיבים עד תום ההליכים בכתב אישום מס' 15/03 מבוססת על משחק מורכב של עקרונות משפטיים ושיקולים מעשיים, המושפעים רבות מנוף הראיות המתפתח ומההקשר הכולל של הפשע המאורגן. **עקרונות משפטיים וחידושים במשחק:** * **ראיות לכאורה וסיכוי סביר להרשעה:** אמת המידה המשפטית המרכזית להורות על מעצר עד תום ההליכים היא קיומן של ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעה. בית המשפט מנתח בקפידה את הראיות שהוצגו, ומכיר בכך שבשלב זה, ההתמקדות אינה באשמה הסופית אלא בסבירות להרשעה. * **משקל עדות המדינה:** חידוש משפטי משמעותי ונקודת מחלוקת בתיק זה נסוב סביב המשקל שיש לייחס לעדותו של עד המדינה, דוד אטיאס. בית המשפט מתמודד עם הכלל לפיו מהימנות העדות אינה נבחנת בשלב המעצר, אך סוטה מכך בבחינה ביקורתית של מהימנותו של אטיאס בשל הסיבות הבאות: * **ביטול הסכם עדות המדינה:** ההסכם בוטל לאחר שנמצא כי אטיאס מסר מידע כוזב לגבי זאב רוזנשטיין, עובדה שמפחיתה משמעותית את מהימנותו. * **שיקר לסוכנויות ביטחון אחרות:** נמצא כי אטיאס שיקר גם לשירות הביטחון הכללי בנוגע למידע על רון ארד, מה ששחק עוד יותר את האמון בהצהרותיו. * **המניע לעדות:** התועלת המשמעותית שאטיאס הרוויח מהסכם עד המדינה יצרה מניע ברור לפברק או לייפות את עדותו. * **"מדבר בשתי לשונות" על ידי התביעה:** בית המשפט מציין את הפער בגישת התביעה למהימנותו של אטיאס – ורואה בו לא אמין בתיק רוזנשטיין בעוד שהוא מסתמך עליו בתיק הנוכחי. זה מעלה חששות לגבי הוגנות ועקביות. * **פוטנציאל לסיבוכים משפטיים:** ביטול ההסכם מעלה שאלות האם אטיאס בכלל יעיד, ואם כן, האם עדותו תהיה קבילה או שמישה בפועל נגד המשיבים, במיוחד בהתחשב בהלכת קנזי והפוטנציאל שלו להיות עד עוין. * **פשע מאורגן כגורם מחמיר למעצר:** חידוש משפטי מכריע שהודגש הוא המשקל המוגבר שניתן לפשע המאורגן כגורם המצדיק מעצר. בית המשפט מדגיש: * **כוונת חקיקה:** חקיקת חוק המאבק בפשיעה, התשס"ג-2003, מסמנת שינוי במדיניות החקיקה לעבר צעדים מחמירים יותר נגד הפשיעה המאורגנת, גם אם החוק אינו חל רטרואקטיבית על עילות מעצר. * **מסוכנות מוגברת:** בית המשפט מניח כי הפשע המאורגן מטבעו מהווה סכנה גדולה יותר לציבור מאשר מעשים פליליים בודדים. סכנה מוגברת זו מעצימה את ההצדקה למעצר, גם אם התשתית הראייתית עשויה להיחשב חלשה יותר בהקשר של פשע לא מאורגן. * **הגנת הציבור:** בית המשפט מדגיש כי במקרים של פשע מאורגן, הצורך להגן על הציבור מפני מסוכנות הנאשמים גובר על הנסיבות האישיות ועל הזכות לחירות. * **קשרים הדדיים של כתבי אישום:** בית המשפט מסרב באופן חדשני להתייחס לכתב האישום החדש (15/03) במנותק מכתב האישום הקודם (104/03). גישה זו מוצדקת על ידי: * **היוזמה הפלילית הבסיסית:** שני כתבי האישום נתפסים כחלק ממפעל פשע גדול יותר, המדגישים את היבט הפשע המאורגן. * **רצף המעצר:** המעצר במקרה החדש נתפס כהמשך המעצר במקרה הישן של המשיבים 1, 2 ו-5, כלומר יש להתחשב במעצר הממושך שכבר עבר. * **השפעה על משך הדיון:** הקשר בין התיקים משפיע ישירות על משך ההליך המשפטי, גורם מפתח בהחלטות מעצר. * **בחינת תנאי המעצר ועיון חוזר עתידי:** בית המשפט מכניס אלמנט צופה פני עתיד על ידי קביעת תנאים לעיון חוזר בצו המעצר. הדבר מדגים חידוש משפטי בניהול מעצר בתיקים מורכבים שעתידם הראייתי אינו ברור: * **עיון לאחר העדות:** האפשרות לבחון מחדש את צו המעצר לאחר עדותו של אטיאס מאפשרת בחינה מחודשת של עדותו באור קונקרטי יותר. * **סקירה מוגבלת בזמן:** קביעת מועד אחרון לעדותו של אטיאס (15 ביוני 2004) מבטיחה שהמשך המעצר לא יהיה בלתי מוגבל ללא בדיקה שיפוטית נוספת. * **התחשבות בנאשמים פחות מעורבים:** בית המשפט מכיר בצורך לבחון מחדש את מעצרם של המשיבים 3 ו-4 לאור שחרורו של נאשם במצב דומה (קיסוס) בכתב האישום הקודם, תוך הדגשת יישום ניואנסים של מדיניות המעצר. **בעיקרו של דבר, החלטת בית המשפט משקפת גישה פרגמטית, המאזנת בין הדרישות המשפטיות המחמירות למעצר לבין האתגרים הייחודיים שמציב עד מדינה שמהימנותו נפגעת והשפעתו הנרחבת של הפשע המאורגן. ההחלטה מכירה באופי החריג של עדותו של אטיאס ומבשרת על גישה דינמית יותר לביקורת מעצר במקרים שבהם ראיות חיוניות אינן ודאיות וההליכים ממושכים.**