ת"א 2299/08

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (התובע) הגיש תביעת פיצויים כנגד הנתבע, שניהל אתר בנייה בו נפגע מר צ.ב. (הנפגע). התביעה התבססה על סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר למוסד לדרוש פיצויים מצדדים שלישיים האחראים לתאונות המזכות את המוסד בתגמולים. הנתבע טען כי התביעה התיישנה, שכן היא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר התאונה. התובעת טענה אחרת, והצביעה על סעיפים 9 ו-15 לחוק ההתיישנות, ועל העובדה שהנתבעת הודתה בזכות המכון להחזר. עם זאת, השופט קבע כי תקופת ההתיישנות החלה בעת התאונה והסתיימה. כמו כן, השופטת הסבירה כי פעולות הנתבעת, לרבות חוות דעת אקטואריות והסכמי פשרה, לא היוו הודאה בזכותה של התובעת להחזר, ואף לא האריכו את תקופת ההתיישנות. השופטת הדגישה כי אין לפרש משא ומתן לפשרה כהודאה, וזכותו של התובע להחזר לא השתמעה בהסכם הפשרה בין הנפגע לנתבע. לבסוף, השופט הגיע למסקנה כי התביעה נדחתה בזמן והורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע בסך של 12,000 ₪.