ת"א 2583/08

תקציר

פסק הדין דן בחובת החזרת מקדמות לקופת הכנסת, שנועדו למימון הוצאות בחירות, במקרה של מפלגה שלא זכתה במושבים בבחירות. השופט פותח ומסביר כי הזכות למימון הוצאות הבחירות קמה רק לאחר פרסום תוצאות הבחירות, וכל תשלום מראש מותנה בלבד. לכן, יש להחזיר את כל תשלומי המקדמה העודפים, שכן הם אינם זכויות עצמאיות, והחוק קובע מנגנונים להשבתם. חובת השיבה חלה באופן שווה על כל הצדדים, חדשים או קיימים, כדי להבטיח שוויון. לאחר מכן מתייחס השופט לטענות הצד הנתבע. היא דוחה את הטענה כי התנהלותה ארוכת השנים של הכנסת באי דרישת החזרות יוצרת מציאות משפטית, שכן פרקטיקה זו התבססה על פרשנות שגויה של החוק. בנוסף, השופט מדגיש כי לא ניתן לתת לגיטימציה לפרשנות שגויה של החוק על ידי הסתמכות על פרקטיקות העבר. מאחר שהנאשמת לא שינתה את עמדתה לרעתה בהסתמך על הנוהג הקודם של הכנסת, ומאחר שהכנסת תיקנה עתה את אכיפתה, קובעת השופטת כי על הנתבעת להשיב את כספי המקדמה. כמו כן, השופטת דנה בסוגיית ההודעה וטוענת כי הודעת דוא"ל הנשלחת לכל חברי הכנסת, לרבות הנתבעת, מהווה הודעה מספקת על עמדת הכנסת. טענת הנתבעת כי לא קיבלה את המייל נדחית, שכן השופטת מקבלת כי המייל נשלח וכי עוזריו הפרלמנטריים של הנתבעת היו צריכים להעבירו לנציגי המפלגה. השופט דוחה גם את טענת הנתבעים לאכיפה בררנית, וקובע כי גם אם יוכח, אין בכך כדי להעניק להם סעד פוזיטיב. לבסוף, השופט מתייחס לסמכות להגיש את התביעה ומגיע למסקנה כי היועץ המשפטי של הכנסת הוא הגוף המתאים להכריע בעניינים אלה, ואין צורך באישור יו"ר הכנסת. עם זאת, מאחר שהיועץ המשפטי ומנכ"ל הכנסת סברו כי יש צורך באישור כזה, וכפי שפעלו בהתאם, השופט מניח כי ניתן אישורו של יו"ר הכנסת. כתוצאה מכך, השופט פוסק לטובת הכנסת ומורה לצד הנתבע להחזיר את המקדמה בסך 6,722,164 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מאז הגשת התביעה. כמו כן נדרש הנתבע לשלם שכר טרחת עורך דין של הכנסת, בסך 75,000 ₪.