פש"ר 11286-04-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הפרשנות האם כספים שקיבל חייב מהמכון הלאומי לביטול מוקנים לקרן הכינוס או מוענקים לחייב. הכספים המדוברים כוללים שכר, פיצויי פיטורים ופיצויים אחרים הקשורים לעבודה. החייב והמל"ל טוענים כי על פי חוק הביטוח הלאומי יש להקנות את הפיצוי לחייב, ואילו המנהל המיוחד טוען כי הפרק השמיני לחוק המל"ל, הנוגע ספציפית לזכויות עובדים בהליכי חדלות פירעון, מקבל עדיפות. השופט מצדד במנהל המיוחד וקובע כי יש לחלק את הכספים השווים לשכר ולפיצויי פיטורים בין החייב לבין קופת הכינוס כדי להבטיח שהחייב יוכל לקיים חיים בכבוד. עם זאת, השופט מורה כי יתרת הכספים מפדיון חופשות, פדיון חגים ודמי הבראה יוקנו במלואם לקרן כינוס הנכסים, תוך הכרה בכך שהם עולים על הסכום הדרוש לפרנסת החייב. החלטה זו נועדה לאזן בין ההגנה על זכויות החייב לבין האינטרסים של קרן כינוס הנכסים. השופט גם קובע מועד אחרון לתשלום לחייב לקופת הכינוס ונותן הנחיות למנהל המיוחד לפעול לפיו במקרה של אי ציות.