ת"פ 54376-12-14

תקציר

הכרעת הדין דנה בעניינו של שם טוב, שנשפט בגין איום על עובד ציבור, החזקת רכוש החשוד כגנוב וחדירה לפרטיותו. שם טוב פרסמה בדף הפייסבוק שלה מכתבים אישיים ומסמכים של הפקידה, מר סילמן, מנכ"לית משרד העבודה והרווחה, לאחר מחלוקת על הטיפול בעניינה האישי על ידי המשרד. השופט מתחיל בבחינת טענת האיום, ומחליט לזכות את שם טוב. השופט מדגיש כי האיום לכאורה של שם טוב אינו מפורש, אלא מרומז וגובל בהתנהגות שאינה פלילית. עוד צוין כי האיום, אם בכלל, היה תגובה להתקשרות של סילמן עצמה עם שם טוב בפייסבוק, מה שהפך את חילופי הדברים יותר להתנגשות מאשר לאיום. בנוסף, היעדר אזהרה או חקירה של שם טוב במשטרה בנוגע לטענת האיום פוגע בזכויותיה כנאשמת. באשר להחזקת רכוש החשוד כגנוב, השופט מוצא את שם טוב לא אשם. שם טוב קיבלה העתקים של המסמכים רק בדוא"ל או פרסמה אותם באתר האינטרנט שלה, והמסמכים המקוריים לא נמצאו ברשותה. השופט מטיל ספק בשאלה אם שם טוב יכול להיחשב כ"מחזיק" בנכס, וכן דן בתפקידם של עיתונאים בחשיפת שחיתות, וטוען כי יהיה זה אבסורד להעמיד אותם לדין פלילי בגין החזקת מסמכים החושפים עוולות. השופט קובע כי פרסומיו של שם טוב אכן פלשו לפרטיותה של סילמן, שכן הם כללו מכתבים אישיים ומסמכים שנועדו לנמען בלבד. טענותיה של שם טוב, לרבות כי המידע היה פומבי וכי היא חושפת את שחיתותה של סילמן, נדחות. השופטת מדגישה כי הפרסום הונע מתוך טינה אישית ולא היה ניסיון בתום לב ליידע את הציבור. זאת ועוד, אופי מעמדה של סילמן כעובדת ציבור ותוכן הפרסומים אינם עולים בקנה אחד עם עניין ציבורי. לפיכך, מעשיה של שם טוב אינם נופלים תחת ההוראות שיגנו עליה מפני פגיעה בפרטיותה של סילמן. לסיכום, השופט מרשיע את שם טוב בפגיעה בפרטיותה של סילמן, אך מזכה אותה מאשמת איומים והחזקת רכוש גנוב. השופטת מציינת את חשיבות ההגנה על שמם הטוב ופרטיותם של עובדי הציבור, משבחת את כנותה של סילמן ואת החרטה על העימות שלה עצמה בפייסבוק עם שם טוב, ומודה באיזוק המיותר של שם טוב במהלך החיפוש בביתה.