ע"א 454/71

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב השאלה האם התובע, מר יהושע ולנסי, עבד כשכיר בחברה הנתבעת, פיוניר קונקט (ישראל) בע"מ, או תפקד כקבלן עצמאי. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת ולנסי, וקבע כי הוא אכן עובד על פי מבחן הפיקוח. עם זאת, בית המשפט העליון ביטל החלטה זו, בקובעו כי אף שהפיקוח הוא גורם מכריע, הוא אינו אמת המידה המכרעת היחידה בקביעת מהות היחסים. תחת זאת, הדגיש בית המשפט כי יש להתחשב במכלול הנסיבות סביב עבודתו של ולנסי. גורמים מרכזיים בהחלטה זו כללו את אספקת המשאית היקרה שלו על ידי ולנסי, החופש שלו להעסיק נהג אחר, והמשא ומתן וארגון תנאי ההתקשרות שלו עם החברה, דבר המצביע על יחסי קבלן. יתר על כן, העובדה שוולנסי ראה עצמו כקבלן, כפי שעולה ממסמכים מסוימים, והיעדר ניכויי מס הכנסה מרווחיו תמכו בסיווג זה. לפיכך, בית הדין הגיע למסקנה כי ולנסי היה קבלן עצמאי ולא שכיר, מה שהשפיע על תביעותיו לפיצויי פיטורים ודמי חופשה. באשר לערעורו של ולנסי על תוספת שכר, אישר בית המשפט המחוזי את קביעת בית המשפט המחוזי כי לא התקיימו התנאים לשכר גבוה יותר ודחה את תביעתו. כמו כן, נדונו ערעורי כל צד בנוגע להוצאות, כאשר ערעור החברה נדחה ו-ולנסי חויב בהוצאות החברה.