ע"א 1422/08

תקציר

בית המשפט דחה הן את ערעורי המערער והן את ערעורי המשיב, בקובעו כי אין להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. טענת המערער כי לא נחתם הסכם תיווך מחייב בינו לבין המתווך, וכי לא היה מודע לחתימה, התקבלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערער ידע על שירותי המתווך והפיק מהם תועלת, ואף הסכים לשלם לו אגרה, דבר שאושר אף הוא על ידי בית משפט קמא. לפיכך, קבע בית המשפט כי על המערערת לשלם למתווך דמי תיווך מקובלים, חרף היעדר הסכם בכתב, בהתחשב במקרה זה כחריג לכלל. בנוסף, אישר בית המשפט קמא את החלטת בית משפט קמא בעניין המשיב מס' 2, ומצא אותו מתרשל, כלפי המערערת והמתווך בחתימת הסכם מרמה. פסק הדין אף מורה למשיב לשלם את שכר טרחת המתווך ביחד ולחוד עם המערערת. שני הערעורים נדחים, ויש להשיב לו את פיקדונו של המערער.