ע"א 811/75

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו. המערער, צאצא של הכנסייה הרוסית האורתודוקסית, הגיש תביעת סילוק נגד שלוש נזירות רוסיות, בטענה שהשתלטו שלא כדין על רכושה של התובעת. נאשם רביעי, גם הוא צאצא של הכנסייה, צורף מאוחר יותר לתיק. סלע המחלוקת היה הבעלות על נכס הרשום בספרי העיזבון על שם משלחת הכנסייה הרוסית בירושלים. התובע הכללי התערב במשפט כדי לתמוך בהגנה, שכן המקרה עסק בזכות ציבורית – במיוחד, לשלול את הישות המשפטית של כת של הכנסייה שלא צייתה למשמעת של הסינוד ברוסיה. המערער התנגד לניסיונו של היועץ המשפטי לממשלה להגיש תצהיר לבית המשפט, בטענה כי החוק מתיר לו רק להופיע ולהשמיע הצהרה. עם זאת, בתי המשפט קבעו כי זכות השימוע כוללת את הזכות להציג ראיות, והערעור נדחה. החלטה זו התבססה על פרשנות של החקיקה הרלוונטית, כמו גם על תקדים והמשפט העברי. פסק הדין מדגיש את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה בהגנה על זכויות הציבור והאינטרסים שלו, ואת הצורך לאפשר לו להציג ראיות להשגת מטרה זו.