עפ"ג 1992-01-24

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית משפט השלום בבאר שבע. המשיבים הורשעו בסיוע וסיוע לייצור, הכנה וייצור של קנאביס, וכן בהחזקת הסם ונטילת חשמל במרמה המשמש לגידולו. העובדות בהן הודו המשיבים כללו שכירת דירה בה גידלו 340 שתילי קנאביס, אשר שקלו בעת תפיסתם. המשיב מס' 3, העבריין העיקרי, רשם במרמה את החשמל, בעוד המשיבים 1 ו-2 סייעו לו. שירות המבחן מסר תסקיר על המשיבים, תוך פירוט נסיבותיהם האישיות, עבריהם הפליליים ומידת שיתוף הפעולה והתקדמותם בתכניות הטיפול. פסק הדין המקורי הטיל על המשיבים עבודות שירות וצווי מבחן, תוך חריגה מהעונש שנקבע משיקולי שיקום. המערער טען כי הכרעת הדין אינה משקפת כראוי את חומרת העבירה, וביקש עונשי מאסר ארוכים יותר. בא כוח המשיבים ביקש להותיר על כנו את גזר הדין המקורי, תוך שימת דגש על התקדמות המשיבים בשיקום. עם זאת, ערכאת הערעור קיבלה את טענות המערער, תוך הדגשת ההשפעה המזיקה של עבירות הסמים על החברה. השופטים קבעו כי טווח הענישה ההולם למשיב מס' 3 הוא 12 עד 28 חודשי מאסר בפועל ולמשיבים 1 ו-2 בין 6 ל-14 חודשי מאסר. למרות שהכיר במאמצי השיקום של המשיבים, הגיע בית המשפט למסקנה כי החריגה מהעונש ההולם אינה מוצדקת בעניינם. בסופו של דבר התקבל הערעור, והמשיב מס' 3 נידון ל-20 חודשי מאסר בפועל, ואילו על המשיבים 1 ו-2 נגזרו שנת מאסר בפועל. בית המשפט הדגיש את האינטרס הציבורי בהרתעה, בפרט בעבירות סמים, והזכיר את הפער בין עונשי המשיבים לעונשו של נאשם אחר באותו תיק. פסק הדין הדגיש את הצורך בענישה עקבית במקרים כאלה, והעונשים הוחמרו כך שיתאימו למדיניות הענישה הרווחת.