פש"ר 2548/99

תקציר

במוקד המחלוקת עומדת פרשנותו של סעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל, בדבר זכויותיו של נאמן לפדות כספים השייכים לחייב. החייב, יורם וינטראוב, חייב לנושים כ-4 מיליון שקל, והנאמן, עו"ד שמואל צור, מבקש לקבל כ-530 אלף שקל מנכסיו של וינטראוב, הכוללים קופת גמל ופוליסות ביטוח חיים. החייב טוען כי כספים אלה מוגנים לפי סעיף 85(1א) ואין להעבירם לנאמן. עם זאת, בית המשפט מפרש את הסעיף באופן שונה, וקובע כי כוונת המחוקק הייתה לדחות את העברת הכספים לקצבה עד למועד תשלומם, תוך התרת פדיון מוקדם לקופות גמל מסוגים אחרים. בית המשפט בוחן את מהות כספי החייב ומוצא כי קופת הגמל וארבע מתוך שבע פוליסות הביטוח אינן מיועדות לקצבה, שכן הן מציעות תשלום חד פעמי. יתר על כן, חלק מהפוליסות עדיין לא אמורות להיות בתשלום. בהתחשב במצבו הכלכלי של החייב, בעל הכנסות מוגבלות ואין לו נכסים אחרים, בית המשפט מחליט כי סכום סביר של 67,000 ₪ יישמר בידי החייב, ואילו יתרת הכספים, בסך של כ-470,000 ₪, יועברו לקופת הנאמן לשביעות רצונם החלקית של הנושים. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, ואין צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות. פסק דין זה מבטיח איזון בין זכויות החייב לבין זכויות הנושים, ומעניק לחייב הכנסה מינימלית תוך התייחסות גם לחוב המהותי המגיע לנושים.