ת"א 6681-08-11

תקציר

השופט מצא כי גרסתה של התובעת לאירוע, בו טענה כי אחותה סגרה את תא המטען של הרכב על ידה, הייתה אמינה. האירוע התרחש לאחר שמשפחתו של התובע חזרה מטיול. בזמן שאמה של התובעת נכנסה לבית עם חלק מהחפצים, החלו התובעת ואחותה להוציא חפצים מתא המטען. האב עדיין ישב בתוך המכונית וחיכה שהמשפחה תסיים לפרוק כדי שיוכל להסיע אותה לחניון. השופטת קיבלה את גרסת התובע לאירועים, מצאה אותה עקבית והגיונית, ואוששה בעדויות הורי התובע ובמסמכים הרפואיים. המחלוקת העיקרית הייתה האם אירוע זה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ההגדרה דורשת אירוע שבו נגרם לאדם נזק כתוצאה משימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה. "שימוש" ברכב כולל פעולות כגון נהיגה, כניסה או יציאה מהרכב וחניה, בין יתר הפעולות שצוינו, אך אינו כולל טעינה או פריקה של מטען בזמן שהרכב נייח. השופט בחן פסיקות קודמות והגיע למסקנה כי הוצאת חפצים אישיים מרכב, וסגירת תא המטען לאחר מכן, הן חלק בלתי נפרד מסיום הנסיעה והכרחיות להמשך השימוש ברכב. לפיכך, פעולות אלה נכנסו להגדרת "שימוש" והאירוע נקבע כתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. השופטת הדגישה כי יש להתחשב בתכלית הפעולה, בקרבתה בזמן ובמקום לנסיעה, ובתפיסה הכוללת של אזור הסיכון התעבורתי, בבואם לקבוע האם האירוע מהווה תאונת דרכים. משכך, נקבע כי תביעת התובע תקפה, והתיק נקבע לפגישה של קילומטר כדי לקדם את ההליך.