ע"פ 869/81

תקציר

בית המשפט העליון נתן פסק דין בעניינם של שני מערערים, מוחמד בן עבדאללה שניר ומוחמד תורכ, בתיק הנוגע לשורה של עבירות חמורות, כגון קשירת קשר, ניסיון רצח ורצח, שבוצעו באמצעות חומר נפץ. שניר הורשע בניסיון רצח ובקשירת קשר, ואילו טורק הורשע בקשירת קשר, רצח, ניסיון רצח וגרימת חבלה חמורה, שדינה מאסר עולם. המערערים ערערו על הרשעתם, תוך התמקדות בקבילותן ובמהימנותן של ראיות משניות, כגון הקלטות טלפון שתומללו על ידי קצין משטרה. ההקלטות היו מרכזיות, שכן המקור נמחק. בית המשפט בחן את התהליך, ווידא כי המכשיר והמפעיל אמינים וכי לא היה שינוי זדוני של ההקלטות. בנוסף, ההחלטה הדגישה את אמינותו של עד המדינה, חסן כחיל, שעדותו עסקה באיזון בין ספקנות לבין ראיות תומכות מעדויות אחרות. בית המשפט בחן את קבילותן של ראיות משניות במסגרת משפטית, בהתחשב בגורמים כמו סמיכות יצירת התמליל לאירוע ודיוק תוכנו. נקודות מכריעות עסקו בעקרון הרענון לעומת הקפאת הזיכרון ובצורך בראיות תומכות לעדויות עדי מדינה. בית המשפט דחה את טענות ההגנה בדבר המניע והיקף העבירות, ואישר את ההרשעות על סמך הראיות החופפות המשמעותיות, ההודאות והאישושים, אם כי חלק מהאישומים נגד שניר זוכו מחוסר ראיות תומכות ספציפיות. הערעור על חומרת עונשו של טורק נדחה, ובית המשפט קבע כי ההרשעות וגזרי הדין מתאימים בהתחשב בראיות ובסטנדרטים המשפטיים שהוחלו.