תא"ק 15301-09-20

תקציר

רשות מקרקעי ישראל הגישה תביעה לפינוי שפיר מחלקת קרקע הרשומה בבעלות מנהל מקרקעי ישראל. שפיר ביקשה את רשות בית המשפט להתגונן מפני התביעה. בית המשפט קבע, כי על מנת לבסס הגנה מפני תביעת פינוי, על שפיר להציג גרסה לפיה עיריית בני ברק הייתה ועודנה זכאית להחזיק בקרקע; שזכותה של העירייה גוברת על זכותה של רמ"י להחזיק בקרקע; וכי העירייה אישרה את זכותו של שפיר להחזיק בקרקע. עם זאת, שפיר לא הציג טיעון קונקרטי או גרסה פוזיטיבית התומכת בטענות אלה. במקום זאת, היא העלתה השערות בלבד, וטענה, למשל, כי מאחר שהעירייה הציגה עצמה בעבר כבעלת הקרקע, עליה להיות הבעלים שלה או להיות בעלת זכות שימוש שתוכל להעביר לשפיר. בית המשפט קבע כי ספקולציות כאלה, ללא כל ראיה תומכת, אינן מספיקות כדי לבסס אפילו הגנה לכאורה. בית המשפט הדגיש כי העירייה, כישות משפטית נפרדת, אינה יכולה להעניק לשפיר זכויות במקרקעין שאינם בבעלותה או בסמכותה להעניק. בנוסף, מצג העירייה לא הקנה לשפיר את הזכות להמשיך להחזיק בקרקע לאחר שמנהל מקרקעי ישראל הבהיר כי הוא מתנגד להמשך השימוש בה. בית המשפט דחה גם את טענותיה של שפיר בהתבסס על התנהלותן של רשויות מנהליות אחרות ועל הנסיבות שבהן קיבלה את החזקה בקרקע, וקבע כי מדובר בספקולציות חסרות ביסוס. מאחר שלא הייתה לשפיר הגנה תקפה מפני תביעת הפינוי, דחה בית המשפט את בקשתה למתן רשות להתגונן. היא הורתה לה לפנות את הקרקע ולהחזירה לרשות מקרקעי ישראל עד למועד שנקבע, ופסק לרשות הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולשפיר ניתנה זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.