מ. מקרקעין 3-07-20

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעת כנגד הנתבעים, שבבעלותם דירת בריכה בבית משותף המשמש כבית מלון. התובעים, נציגות הבית המשותף וחברת הניהול, תבעו את הנתבעים בגין אי תשלום דמי ניהול ואחזקה. השופטת מצאה כי התובעים הם הנציגים המוסמכים של הבית המשותף ולכן טענתם לחוסר סמכות ויריבות משוללת יסוד. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים מחויבים על פי דין להשתתף בהוצאות אחזקת הרכוש המשותף של הבית המשותף. למרות שהתובעים לא הצליחו להוכיח כי שיטת חיוב הדירות שאינן בריכה תואמת את תקנות הבית המשותף, קיבלה השופטת את טענתם כי קיים נוהג קיים לגבי שיטת החישוב הנהוגה מזה שנים רבות, שגם אביהם המנוח של הנתבעים הסכים לה. מכאן, שהנתבעים מחויבים לשלם את החוב לפי שיטת חישוב זו, שהוכחה במשפט. סכום התביעה, הכולל דמי אחזקה וניהול למשך מספר שנים, מסתכם ב-73,744 דולר, בניכוי 1,368 דולר בגין חלק מהחיובים שלא הוכחו. השופטת קבעה כי התובעים לא הוכיחו כי חלה ריבית חריגה במקרה זה, ולכן הנתבעים ישלמו את הסכום הנתבע, צמוד למדד המחירים לצרכן והריבית החוקית מיום הגשת התביעה. לבסוף הורה השופט לנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות ההליך, לרבות שכר טרחת התביעה ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. השופטת הדגישה כי את הסכומים הנקובים בפסק הדין יש לשלם בתוך 45 יום, או להוסיף ריבית כנדרש בחוק.