ת"א 262-04-17

תקציר

המקרה סובב סביב הודעה על סגירת חשבון שנשלחה על ידי בנק למספר חברות וליחיד, בשל סירוב הבנק לתת להם שירות נוסף. התובעים פתחו את חשבונותיהם בבנק בין השנים 2007-2009 ונהנו מיחסים טובים עד לשנת 2016, אז החל הבנק לבחון את פעילות התובעים מול חברות זרות וביקש מסמכים נוספים לבירור אופי עסקיהם. הבנק טען כי התובעים לא סיפקו את המסמכים וההסברים הנדרשים, דבר המצדיק את החלטתם לסגור את החשבונות. בית המשפט סקר בהרחבה את חובות התאגידים הבנקאיים על פי הדין הישראלי, תוך שימת דגש על חובת מתן השירות על התאגיד וחובותיו למניעת הלבנת הון ומימון טרור. נפסק כי חובות אלה יוצרות מתח בין האינטרסים של התאגיד לבין האינטרסים של לקוחותיו. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים שקבעו את זכותו של התאגיד הבנקאי לסרב לשירות באופן סביר ואת נטל ההוכחה הרובץ על הבנק להצדיק סירוב כזה. השופט מצא מספר פגמים פרוצדורליים בתהליך קבלת ההחלטות של הבנק. התנהלות הבנק לוקה בחוסר שקיפות ולא אפשרה לתובעים לממש את זכותם לטיעון. התברר כי הבנק קיבל את החלטתו לסגור את החשבונות בנובמבר 2016, ואילו התובעים עודכנו רק במרץ 2017. פעולות הבנק לאחר ההחלטה הראשונית היו מוצדקות בלבד ולא נועדו באמת ובתמים לבחון את הסבריהם ומסמכיהם של התובעים. כמו כן, הבנק לא ניהל את הליכיו כדין בכך שלא חשף מסמכים ועדים רלוונטיים. השופט קבע כי החלטת הבנק אינה סבירה ולכן בטלה. בנוסף, היא קבעה כי במהלך ההליך המשפטי הציגו התובעים מסמכים שהסירו די הצורך את חשדות הבנק בנוגע לפעילותם. השופט הדגיש כי על הבנק, כגוף מעין ציבורי, מוטלת החובה לפעול בסבירות ובדין, דבר שבמקרה זה לא עשה. לסיכום, קיבלה השופטת את טענת התובעים והורתה לבנק לבטל את הודעת סגירת החשבון ולספק לתובעים שירותים בנקאיים. כמו כן חויב הבנק לשלם לכל תובע הוצאות בסך 6,000 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 60 אלף שקל.