ע"א 1457/07

תקציר

במקרה דנן, הערעורים על פסק הדין נדחו, תוך אימוץ קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי הן העירייה והן המדינה התרשלו בכך שלא הבחינו באופן ברור בין חוף מוכרז לחוף לא מוכרז, הטעו את הציבור וגרמו לנזקים למשיב מס' 1. בית המשפט קבע כי שילוט הולם המזהיר מפני סכנות בשונית התת-ימית היה הכרחי אך נעדר, מה שהוביל למסקנה של רשלנות. הסיבתיות בין הרשלנות לבין הנזקים, אף שלא הייתה פשוטה, נשמרה, והדבר מצביע על כך שאמצעי זהירות ראויים עשויים היו לשנות את מעשיו של המשיב מס' 1. רשלנותו התורמת של המשיב מס' 1 הוערכה בשיעור של 30% בגין פעולות כגון שחייה הרחק מהחוף ומצילים בשעת דמדומים. גם המדינה וגם העירייה היו אשמות באותה מידה. פוליסת הביטוח בין העירייה למבטחה נדונה, ובמיוחד העמימות של סעיף 9 בנוגע להחרגות לאירועים הקשורים לחוף הים. בית המשפט פירש את מטרת הפוליסה כמעניקה כיסוי רחב ופסק אותה נגד המבטחת בשל חוסר הבהירות של הסעיף. הפיצוי חושב מחדש והותאם: הפסד ההשתכרות הופחת ב-20% ל-5,000,000 ש"ח, הטיפול הסיעודי העתידי החודשי נקבע על 14,000 ש"ח והפיצוי על טיפולים רפואיים על 500,000 ש"ח, הכל לפי מועד הערכת השווי של בית המשפט המחוזי. למרות התאמות אלה, לא חויבו הוצאות עבור הערעורים בשל היעדר בקשה להקפאת תשלום. פסק הדין אושר על ידי שופטים אחרים והסתיים בינואר 2009.