ע"א 15146-04-11

תקציר

בערעור זה ביקשו המערערים לבטל צווים שהוצאו נגדם לפי חוק מקרקעי ציבור לסילוק פולשים, בטענה כי החזקתם ארוכת השנים במקרקעין אוסרת על מתן צווים כאלה. לטענתם, הצווים אינם תקפים מאחר שהם החזיקו בקרקע במשך עשרות שנים, ועברו את מגבלת 36 החודשים להוצאת צווים מיום התפיסה. הצווים הנוגעים למקרקעין הסמוכים ללהבים, שנחתמו בשנת 2009 בעקבות נטיעת עצי זית שלא כדין על ידי העוררים. מבחינה היסטורית, היה סכסוך מתמשך בין המערערים לבין רשויות המדינה על זכויות בקרקע, תוך פלישות חוזרות ונשנות וניסיונות של המערערים לעבד את הקרקע למרות פעולות המדינה להכשיל אותם. בית משפט השלום צידד במשיב, מינהל מקרקעי ישראל, וקבע כי פלישות חוזרות ונשנות אינן מוכיחות החזקה רציפה. בערעור התמקדו המערערים במסקנה המשפטית ולא בממצאים עובדתיים, תוך ערעור על קריטריוני החזקה. עם זאת, בית המשפט הדגיש את ההתמקדות של ההליך בתפיסת מקרקעין בתוך 36 חודשים ולא בזכויות חזקה רחבות הקשורות לתביעות בעלות. פסק הדין אישר את תוקפם של הצווים, והצביע על נטיעת הזיתים בשנת 2009 כפעולה המכרעת במסגרת הזמן החוקי להוצאת הצווים. הערעור נדחה, תוך אישור סמכותה של המדינה בתנאים מסוימים להוציא צווים כאלה, והמערערים חויבו בהוצאות המשפט של המשיב.