ע"ע 1353/02

תקציר

על בית הדין הוטל לקבוע האם פיטוריה של מרגלית נבעו מהריונה, המהווים אפליה על פי דיני העבודה. מהראיות עולה בבירור כי מרגלית פוטרה משיקולים פסולים הקשורים למעמדה ההורי, עבירה על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. התיק הדגיש את האתגרים הראייתיים העומדים בפני התובעים בהוכחת אפליה, אך במקרה זה הוצגו ראיות משמעותיות. צוין כי המונח "הורים" בחוק כולל גם הריון, ובכך להשוות בין פיטוריה של מרגלית בשל הריון לבין אפליה מגדרית. חוק עבודת נשים מגביל פיטורי עובדות בהריון ללא אישור השרים, בתנאי שהן מועסקות לפחות שישה חודשים. מרגלית פוטר רגע לפני שהגיע לחצי שנה, מה שמעיד על חוסר תום לב שנועד לעקוף את החוק הזה. בעוד ניצה טענה כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אינו חל בשל העסקת פחות משישה אנשים, בית המשפט, אף שהכיר בכך, הדגיש את העיקרון הרחב יותר האוסר על אפליה, והדגיש כי אפליה זו מנוגדת לערכי יסוד חברתיים ולדין הקיים. בית המשפט פסק למרגלית פיצויים בגין אובדן השתכרות ודמי לידה, עקב הפיטורים שלא כדין. הערעור התקבל, ונפסקו הוצאות למערערת, המשקפות את מחויבותו של בית הדין לקיים נוהלי העסקה לא מפלים.