ר"ע 432/85

תקציר

במקרה דנן, על המבקש, שהורשע בעבר בבית משפט השלום בשורה של גניבות וזיוף, נגזרו שלושה חודשי מאסר על תנאי. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וביקש להקל בעונשו באמצעות טענת מאסר על תנאי ללא הרשעה. בית המשפט המחוזי בחן את הערעור לעומק, בהתחשב במספר גורמים כגון נסיבותיו האישיות של המבקש ומהות העבירה, ובסופו של דבר אישר את ההרשעה המקורית. בקשת רשות הערעור הנוכחית חזרה על בקשת ההקלות, אך בית המשפט העליון לא מצא טעם לדון מחדש בתיק. היא ציינה כי בעוד פקודת המבחן מפרטת מספר שיקולים שיש לקחת בחשבון, מקרים כאלה צריכים להסתיים במאסר על תנאי ללא הרשעה רק בנסיבות חריגות שבהן קיים פער משמעותי בין הנזק הצפוי מהרשעה לבין חומרת העבירה. נוכח חומרת ושורת העבירות שביצע המבקש, קבע בית המשפט כי אין הצדקה לבחינה מחודשת, במיוחד בהתחשב בכך שחרטה לבדה אינה נתפסת כעילה מספקת לשינוי גזר הדין. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה והורה למבקש לשאת בהוצאות המדינה לפי חוק העונשין, בסך 200,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה.