ת"א 36773-12-09

תקציר

השופט פותח בקובעו כי דין התביעה, לרבות החלק ההצהרתי והנזיקי של התביעה, דינו להידחות. התביעה, המבקשת לבסס את בטלותו של הסכם רישוי בין התובע לנתבע, מבוססת על שלוש טענות. הטענה הראשונה, כי ההסכם בטל מחמת חוסר תקינות, נדחית בטענה כי הוא סותר פסק דין חלוט קודם, וכי התביעה עצמה היא ניסיון להתדיין מחדש בתיק שכבר הוכרע. הטענה השנייה, לפיה ההסכם בטל ומבוטל על יסוד מסמך ויתור, נדחית אף היא משום שהופיעה לראשונה בסיכומים ומהווה הרחבה של התביעה, לה מתנגדת הנתבעת. גם הטענה השלישית, לפיה ניתן לבטל את ההסכם בשל היותו חוזה מתמשך, אינה קבילה משום שלא הועלתה בכתב התביעה ובכך מהווה הרחבה של התביעה. עם זאת, השופטת מציינת כי אין התנגדות לפסק דין חלקי המכריז על ההסכם כבטל ומבוטל מיום הגשת התביעה, שהנתבע מסכים לו. לאחר מכן פונה השופט לטענת המרמה, וקובע כי על התובע לעבור שני מבחנים כדי להצליח: הראשון, שהמוצר המדובר הוא חסר ערך, והשני, שהנתבעת ידעה על חוסר הערך של המוצר והציגה מצג שווא במרמה. השופטת מוצאת כי בניגוד לטענות התובע, למוצר יש ערך מסוים והוא אינו חסר תועלת לחלוטין, וכי הנתבע לא ביצע הונאה בכך שהציג מצג שווא של מוצר שלדעתו הוא פונקציונלי. עוד מוסיפה השופטת כי אכזבתה של התובעת מתוצאת ההסכם היא סיכון שנטלה על עצמה בעת כניסתה להסכם, ולכן אינה יכולה להוות עילת ביטול. יתרה מכך, השופט מציין כי ניתן וצריך היה להעלות את טענת המרמה בהליך קודם, ולכן היא אינה קבילה. גם אם הדבר היה מותר, טוענת השופטת, עדיין הייתה התביעה נדחית משום שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה הגבוה הנדרש בתביעות מרמה. עוד קובעת השופטת כי התובעת לא הוכיחה די הצורך את נזקיה הנטענים, וכי התביעה נגד הנתבע השני, שהיה מנכ"ל התובעת, אינה נתמכת בראיות כלשהן. לפיכך, החלק היחיד בתביעה שניתן לאשר הוא הבקשה לפסק דין חלקי המכריז על הסכם הרישוי כבטל ומבוטל מיום הגשת התביעה, אשר הנתבע הסכים לה. משכך, יתר חלקי התביעה נדחים, והתובע חויב לשלם לנתבע 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.