עת"מ 18482-09-09

תקציר

העותרת חולקת על חשבון ארנונה שקיבלה בשנת 2005 ומבקשת לבטלו. היא הגישה את העתירה בשנת 2009, שלטענת העירייה המשיבה מהווה שיהוי ניכר ויש לדחות את העתירה בעילות אלה בלבד. בית המשפט מסכים כי העתירה הוגשה באיחור רב והעותר לא הציע כל הסבר לכך. בית המשפט בוחן את המקרה על סמך שלושה מבחנים להערכת חביון; המבחן הסובייקטיבי, המבחן האובייקטיבי והמבחן הציבורי ומגיע למסקנה כי יש לקבל את הטענה על סמך מבחנים אלה. כמו כן, נדחית גם טענת העותרת כי דרישת המס היא חיוב רטרואקטיבי חסר תוקף. החוק קובע כי בעל נכס חייב בתשלום ארנונה. הבעלים אחראי גם להודיע לעירייה על כל שינוי במחזיק בנכס. העותר הודיע לעירייה כי הנכס הועבר לגורם אחר, אך זאת לתקופה מוגבלת. לאחר תום תקופה זו, אדם אחר החזיק בנכס והעותר לא הודיע על כך לעירייה. מאחר שהעירייה לא עודכנה על מחזיקים אחרים, היא צדקה כשהטילה את החיוב על הבעלים, העותר. העותר גם לא הביא כל ראיה לכך שהנכס היה בבעלות אחרים ולא יכול היה לפעול נגדם. בית המשפט מגיע למסקנה כי לעירייה יש זכות לדרוש מהעותרת תשלום רטרואקטיבי של הארנונה ודוחה את העתירה. כן נדרש העותר לשאת בהוצאות טרחת עורך דינו של המשיב.