ת"א 8636/99

תקציר

מדובר במקרה טרגי שאירע ב-8 בספטמבר 1992, כאשר איתן מור הגיע לתחנה לבריאות הנפש בירושלים ופתח באש והרג ארבעה עובדים, בהם וונדי ויקר. התובעים, המורכבים מבעלה, בנה ועיזבונה, יחד עם המוסד לביטוח לאומי, שהעניק הטבות לתלויים בוויקר, הגישו תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל ונגד ימית ביטחון, מעסיקתו של איתן, בדרישה לפיצויים. המדינה וימית, מצדן, שלחו הודעות לחברות ביטוח צד ג', כלל והמגן, בבקשה לשיפוי. פסק הדין מצא את המדינה ואת ימית רשלניות במספר היבטים. המדינה התרשלה באבחון מצבו הנפשי של איתן ומסוכנותו לציבור, כמו גם בגיוסו ושחרורו מהצבא, באי מתן הודעה מתאימה וברשלנות במתן רישיון נשק. ימית התרשלה בשכירת שירותיו של איתן, באי עמידה בדרישות החזקת הנשק ולא דאגה לאחסון והחזרת נשק נאותים. בית המשפט ייחס 70% מהאחריות לאיתן הרוצח, 20% למדינה ו-10% לימית, ודחה את ההודעות לצדדים שלישיים שנשלחו על ידי שני הצדדים. הנזק נאמד ב-820,757.83 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 14.4.04. המדינה וימית חויבו לשלם לתובעים בהתאם, כאשר המדינה תישא ב-30% וימית 70% מהוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין. פסק הדין פירט את האירועים שהובילו לאירוע, את הצדדים המעורבים ואת הרשלנות המיוחסת למדינה ולימית, תוך פירוט העקרונות המשפטיים החלים על התיק. כמו כן נדונה סוגיית ניתוק הקשר הסיבתי וחלוקת האחריות, תוך דחיית ההודעות לצדדים שלישיים בשל אי התאמות בשמות החברות המבוטחות. לבסוף, היא קבעה את הנזק והטילה את החבויות של המדינה ושל ימית בהתאמה, וסיימה עם צו ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין.