ת"פ 12538-03-10

תקציר

הנאשמים הורשעו על דעת עצמם בשלושה אישומים המפורטים בכתב האישום. האישום הראשון היה של שימוש בקרקע ללא היתר וסטייה מתכנית מתאר לקרקע חקלאית, האישום השני היה של אי ציות לצו בית משפט, והאישום השלישי היה גם של אי ציות לצו בית משפט. הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים כלל הודאת הנאשם, התחייבות להימנע ממאסר בשל מצבו הבריאותי של הנאשם, וקביעת עונשים הכוללים הארכת מאסר על תנאי, קנס מרתיע גבוה ואחריות כספית, צווי הפסקה והפסקה והריסה או פינוי של נכסים ספציפיים. הצדדים הסכימו על מאסר על תנאי ועל מסגרת להפסקת השימוש במבנים ובשטחים שונים. לצורך קביעת הקנס על בית המשפט להתחשב במשך תקופת השימוש החורג והפרת הצווים השיפוטיים, ברווחים שנצברו מפעילות פלילית, בחומרת העבירה ובמצבו הכלכלי של הנאשם. מאחר שהנאשם לא מסר כל מידע על מצבם הכלכלי, בית המשפט יכול להתחשב רק בחומרת העבירות. האינטרס החברתי המוגן בעבירות תכנון ובנייה כולל תכנון בנייה נכון, שמירה על שלטון החוק ושמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים של התושבים. חומרת העבירה נקבעת על פי מידת האשמה ומידת הנזק שנגרם או צפוי. מידת האשמה מושפעת מהרווח שנצבר, משך תקופת הבנייה הבלתי חוקית או שימוש היתר, האם היה ניסיון להפסיק את העבירה לפני מתן גזר הדין והפרת צווים שיפוטיים. מידת הנזק נקבעת לפי סוג והיקף הבנייה או שימוש היתר. תוך שימוש במידת האשמה ומידת הנזק, קבע בית המשפט כי הנתבע נמצא ברמת האשמה הגבוהה ביותר ובקטגוריית הנזק הגבוהה ביותר. על בסיס זה, טווח הקנס המתאים לנאשם נקבע על 1.5 עד 4 מיליון שקל. בהתחשב במצבו הבריאותי של הנאשם, עברו הפלילי והודאתו בשלב מתקדם של ההליך, בית המשפט מטיל את העונשים הבאים: הארכת מאסר על תנאי קודם, קנס של 2.5 מיליון ש"ח או 24 חודשי מאסר, התחייבות כספית של 500,000 ש"ח, צווי הפסקה והפסקה וצווי פינוי או הריסה לנכסים ספציפיים. הקנס ישולם ב-40 תשלומים חודשיים שווים, וכן נדרש הנאשם להעמיד ערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח להבטחת קיום התחייבויותיו.