עת"מ 1801-04-11

תקציר

השופט, הרב שפירא, שקל בכובד ראש את הטענות והראיות שהציגו הצדדים, וקבע כי התנהלות המשיבים בטיפול בהפקעת קרקעות העותרים הייתה פגומה. לגופו של עניין, נמצא כי ההודעות שפורסמו ברשומות בדבר תפיסת החזקה במקרקעי העותרים עמדו בסתירה לתנאים שהותוו בתכנית הרלוונטית, ובכך חרגו מסמכותם של המשיבים. זאת ועוד, חלק מההודעות הנדרשות לא נשלחו לכל העותרים, דבר המהווה טעות פרוצדורלית. פגמים אלה יורדים לשורשו של העניין ולא ניתן להתעלם מהם. עם זאת, בשל השיהוי המשמעותי של כ-13 שנים מצד העותרים בערעור על ההפקעה, קובע השופט כי דרך הפעולה הראויה אינה לבטל את ההפקעה על הסף, אלא לאפשר למשיבים הזדמנות לתקן את הנוהל. הדבר יהיה כרוך בשינוי התוכנית וההודעות כך שישקפו את הפקעת הבעלות ולא רק את זכות השימוש. כל עוד לא יבוצעו תיקונים כאמור, לא יוכלו המשיבים לטעון לחזקה או לבעלות במקרקעין לצורך סלילת הכביש והחניון. עוד מדגישה השופטת כי הפגמים המהותיים בהליך גוברים על השיהוי של העותרים, במיוחד בהתחשב בכך שהמשיבים עצמם התמהמהו בביצוע ההפקעה. לפיכך חויבו המשיבים לשלם לעותרים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 25,000 ₪. פסק דין זה נועד לאזן בין זכויות העותרים לבין האינטרס הציבורי, ולהבטיח כי הליך ההפקעה יתקיים על שלטון החוק ויכבד את זכויות הקניין של העותרים.