ת"א 462-07-16

תקציר

התובעת, עובדת לשעבר במשרד החינוך, הגישה תביעה נגד המשרד בטענה להתעמרות תעסוקתית והתעמרות מצד הממונה עליה, שגרמו לה לנכות נפשית. התובע עבד כמנהל PSGA (המרכז לפיתוח עובדי הוראה) תחת פיקוחה של הגב' רוסט. התובעת טענה לחוסר הכוונה בתפקידה, רכילות והשפלה מצד הגב' רוסט וסביבת עבודה עוינת. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. עדותה של התובעת עמדה בסתירה לעדויות ומסמכים אחרים, והיא נמנעה מלהביא עדי מפתח וראיות. בית הדין הכיר בכך שלמעסיקים חלה חובת זהירות כלפי עובדיהם ועליהם להגן עליהם מפני סיכונים צפויים במקום העבודה. עם זאת, לא שוכנעה כי חוויותיה של התובעת מהוות התעללות. התובעת חילקה את יחסיה עם הגב' רוסט לשלוש תקופות, הראשונה חיובית, ואילו השנייה והשלישית כללו סכסוכים וביקורת על עבודתה. בית המשפט מצא מספר סתירות בהודעותיה של התובעת, בתצהירים ובעדויות של עדים נוספים, המטילים ספק באמינותה. יתר על כן, טענותיה של התובעת בדבר התעללות והשפלה שיטתיות לא אוששו בראיות או בעדויות של עדים נוכחים. בית המשפט ציין כי תפיסתו של התובע את האירועים הייתה דרמטית ומאדירה את עצמה. עוד נמצא כי האסרטיביות של הממונה והדגש על נהלים לא הגיעו לכדי התעמרות תעסוקתית, במיוחד בארגון היררכי. התובעת לא הצליחה להוכיח כי הביקורת שהופנתה כלפיה לא הייתה מוצדקת או מבוססת על שיקולים זרים. באשר לחוות דעת המומחה, מצא בית המשפט כי המומחה מטעם התובעת הסתמך על תשתית עובדתית מוטה וחלקית, ואילו מומחה בית המשפט קבע נכות לצמיתות. עם זאת, מאחר שההתעללות הנטענת לא הוכחה, בית המשפט לא הסתמך על חוות דעת המומחים בנוגע לסיבתיות ולנזק. בסופו של דבר, התביעה נדחתה ללא הוצאות למי מהצדדים בשל מצבו הרפואי של התובע ואופיו הממושך של ההליך. זכות הערעור כדין נשמרה לשני הצדדים.