ע"פ 10291-12-14

תקציר

הכרעת הדין דנה בהוראות הדין הנוגעות ליכולתו של בית המשפט להרשיע נאשם על סמך העובדות שהוצגו בבית המשפט, גם אם הן שונות מכתב האישום הראשוני. במקרה זה, הנאשם הואשם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, אך בסופו של דבר הורשע בעבירת העושק, הנופלת תחת סעיף 431 לחוק העונשין. לבית המשפט שיקול דעת לקבל החלטה כזו כל עוד ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן, וזאת בהתקיים במקרה זה. עבירת העושק כוללת ניצול מצוקתו של הזולת, חולשתו הגופנית או הנפשית, חוסר ניסיונו או קלות דעתו כדי להשיג טובת הנאה שלא הגיעה לו כדין. בית המשפט ניתח בהרחבה את הנסיבות ומצא כי המערער ניצל את מצוקתו הנפשית של המתלונן, כשהוא מודע לתוצאות מעשיו. הוא הורשע על סמך העובדות שהוצגו והודאותיו שלו. הערעור על גזר הדין נדחה, וגם סוגיית הענישה נדונה. המערער טען, כי טווח העונש הנע בין 9 ל-24 חודשי מאסר בפועל מופרז, שכן לא הוטל קודם לכן עונש מאסר כזה בגין עושק. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מדגיש את אופיו הנתעב של הניצול ואת היעדר התיקונים שנעשו לקורבן. גם פסיקות קודמות, כמו בעניין כרמלי, תמכו בחומרת העונש. בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט קמא את העונש ואת עונשו של המערער, שכלל מאסר. ככלל, הערעור נדחה, והכרעת הדין וגזר הדין נשמרו. השופטים – אחיקם סטולר, בורנשטיין ומיכל ברק נבו – הסכימו פה אחד עם ההחלטה.