ה"פ 1253/04

תקציר

נגד המבקש, שביצע עבירות הונאה בניגריה בשנת 1994, הוגש כתב אישום בישראל בשנת 1998. כתב האישום נמחק מאוחר יותר לבקשת המדינה. לאחר שבית המשפט דחה את בקשתו להכריז על תקופת התיישנות בגין עבירות אלה, עתר המבקש שוב לבית המשפט בשנת 2004. המבקש טען כי ההליך האחרון התקיים בשנת 1998 עת נמחק כתב האישום, ועל כן יש להחיל את תקופת ההתיישנות. המדינה, לעומת זאת, טענה כי היעדרותו של המבקש מהארץ כרוכה בהתיישנות. בית המשפט פסק לטובת המבקש, וקיבל את הטענה כי אכן חלפה תקופת ההתיישנות על העבירות המיוחסות לו, שכן לא התקיימו הליכים נוספים לאחר ביטול כתב האישום בשנת 1998, וחלפה מגבלת חמש השנים לעבירות עוון. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשותיו העתידיות של המבקש לסעד שהיו תיאורטיות ומוקדמות מדי, וביקש למנוע חקירות או העמדות לדין בעתיד. בית המשפט הדגיש כי הזכות למשפט הוגן והאינטרס למנוע עינויים של צדק תומכים בעקרון ההתיישנות. זכות זו, ציין בית המשפט, מוגנת גם בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לפיכך, קבע בית המשפט כי תקופת ההתיישנות חלה על העבירות המיוחסות למבקש, אך לא הוציא צווי מניעה כלשהם כנגד פעולות עתידיות של המדינה. ההחלטה התקבלה ללא צווים בנוגע לעלויות.